מניעת שינה עד אובדן שפיות, מכות חשמל, עבודות כפייה וקציר איברים — אלה כמה משיטות המשטר הסיני במאבקו בתנועת פאלון גונג. מיליונים כבר עברו במחנות לחינוך מחדש, ובסרט מטלטל שיוקרן מחר בסינמטק מספרת ג’ניפר דזנג על הסיוט שהחל בבוקר בו עצרו אותה “בגלל המחשבות שלך”
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימיילהדפיסו כתבהמעבר לטוקבקים12כתוב תגובה
ג’ניפר דזנג בתל אביב השבוע. “המנהיגים בבייג’ין שמו עלייך עין”צילום: מגד גוזני
15:21
השוטרים נכנסו לביתה של ג’ניפר דזנג בשתיים לפנות בוקר. הם העירו אותה ואת בני משפחתה והודיעו שבאו לאסור אותה. “המנהיגים בבייג’ין שמו עלייך עין”, הבהיר לה אחד מהם. כשניסתה לשאול מה העילה הרשמית למעצר, הוא חשב לרגע ואז אמר ברצינות רבה: “בגלל המחשבות שלך”. זמן קצר לאחר מכן דזנג נכנסה בשעריו של “מחנה לחינוך מחדש” בבייג’ין והשער ננעל מאחוריה. “ביום הראשון הכריחו אותנו לשבת בישיבה שפופה, בראש מורכן ולהסתכל על רגלינו. אילצו אותנו להישאר כך, בלי תנועה, במשך 15–16 שעות, בשמש, עד שהחשיך. נשים מבוגרות רבות התעלפו. בשלב מסוים ביקשתי דף ועט כדי לבקש שיפסיקו זאת, וכששמעו זאת ניגשו אליי שני שוטרים עם אלות חשמליות. הם דחפו אותי החוצה, גררו אותי על האדמה בחצר, והפעילו את האלות החשמליות שלהם על כל מקום בגופי. זה היה נורא, מעבר לכל תיאור. עצמתי את עיני, חיכיתי שזה ייגמר, עד שלבסוף איבדתי את הכרתי”.
דזנג היתה אז בעלת תואר שני במדעים, בת השכבה העליונה בחברה הסינית, היתה נשואה ואם לבת, ואפילו היתה חברה במפלגה הקומוניסטית ששולטת במדינה כבר 70 שנה. פשעה היחיד, היא מבהירה, היה השתייכותה לתנועת הפאלון גונג (שנקראת גם ‘פאלון דאפא’ וכורכת יחד תרגול פיזי, מדיטציות ואמונה בשלושה עקרונות: אמת, חמלה וסובלנות). המשטר הסיני אמנם תמך בתנועה הזאת בתחילתה, בראשית שנות ה–90, אבל כעבור שנים ספורות, כשהיא סחפה המונים ומספר חבריה הגיע לכ–70 מיליון ועלה על מספר חברי המפלגה הקומוניסטית — יחס השלטונות כלפיה התהפך והם החלו לרדוף את מתרגלי השיטה. בסין כל התארגנות המונית מהווה איום על המשטר. הרדיפה הזאת שנמשכת עד היום, כוללת מעצרים המתבצעים מחוץ למערכת החוק הרשמית בסין, ושליחת המתרגלים למאסר ב”מחנות לחינוך מחדש”. לפי ארגוני זכויות אדם שונים, במחנות הללו חברי פאלון גונג נופלים קורבן לעינויים ועבודות כפייה במקרה הטוב, או לרצח ולקציר איברים לצורך השתלות בלתי חוקיות — במקרה הרע.
באחד הימים לקחו אותם לבדיקות רפואיות מקיפות בבית חולים. בתחילה לא הבינה: מצד אחד עינויים ומצד אחר משקיעים זמן וכסף בבדיקות רפואיות? ההסבר לאבסורד מעורר חלחלה: הבדיקות נועדו כנראה לסמן מי מתאים לקציר איברים
לקראת הקרנת הסרט התיעודי בכיכובה, “לשחרר את סין — האומץ להאמין” מחר (שני) בסינמטק תל אביב, הגיעה דזנג לביקור של כמה ימים בישראל. היא בת 52, נמלטה מסין מיד לאחר ששוחררה ממחנה העבודה ומאז היא מקדישה את ימיה להגברת המודעות הבינלאומית להפרות הקשות של זכויות האדם הקשות שמתרחשות במולדתה. היא מתגוררת בוושינגטון, ארצות הברית, כתבה רב־מכר שבו תיארה בפירוט את חוויותיה ממחנה העבודה שבו שהתה שנה שלמה, ומלווה במדינות שונות את הקרנת הסרט שבו היא וניצול נוסף מגוללים את סיפוריהם המצמררים ממחנות העבודה. היא מוכנה לחטט בפומבי שוב ושוב במורסת הטראומה הפרטית שלה רק כדי לגרום לאזרחי העולם להתעורר סוף סוף ולהתקומם כנגד העוולות שמתרחשות במולדתה.
ארבע פעמים היא נעצרה על ידי השלטונות בסין בגלל חברותה בפאלון גונג, ובאחת מהן, בשנת 2000, בילתה את אותה שנה באחד ממחנות העבודה — או “מחנות לחינוך מחדש” — הפזורים במדינה. “המחנות הללו הם חלק ממערכת שלמה שנמצאת מחוץ למערכת החוק בסין. אנשים נשלחים בה למאסר בלי משפט ובלי אפשרות לפגוש עורך דין”, היא מספרת בראיון שהתקיים בתל אביב ביום חמישי. “מי שהיו גם במחנות הללו וגם בבתי כלא — אומרים שהמחנות גרועים הרבה יותר, מכיוון ששם מנצלים אותנו לעבודות כפייה ולא מאוד אכפת להם אם נמות מחר בבוקר”.
כשעצרו אותך אמרו לך שנעצרת בגלל מחשבותייך. האם בשלב כלשהו נאמר לך באופן רשמי שהסיבה למעצר היתה חברותך בפאלון גונג?
המשטר הסיני תמך בפאלון גונג בתחילתה, בראשית שנות ה–90, אבל כעבור שנים ספורות, כשהיא סחפה המונים ומספר חבריה הגיע לכ–70 מיליון ועלה על מספר חברי המפלגה הקומוניסטית, יחס השלטונות התהפך
“זה היה ברור, כולם במחנה ידעו שהגענו לשם בגלל שאנחנו פאלון גונג. במחנה, כששואלים אחד את השני ‘למה את כאן?’ עונים פשוט ‘פאלון גונג’. כולם יודעים שזה קשור להחלטת הממשלה להילחם בפאלון גונג. אותי אסרו לאחר שמשטרת האינטרנט יירטה אי־מייל פרטי שכתבתי ובו הופיעו המילים ‘פאלון גונג’. כשהגעתי למחנה העבודה הם הציגו את המשפט הזה שכתבתי במשפט שערכו לי שם — זה היה ה’פשע’ שלי. למשטרה אין אמנם זכות חוקית לעקוב אחרי המיילים של האזרחים, אבל הם עשו זאת וגזרו עליי שנה במחנה עבודה”.
מתרגלי פאלון גונג בהפגנה שקטה בכיכר טיאננמן בבייג’ין. מתוך הסרט “לשחרר את סין”צילום: מתוך הסרט: לשחרר א
מאה אלף בובות ארנב
בסרט מספרת דזנג על עבודות הכפייה במחנה. האסירות יצאו לעבודה בחמש בבוקר ולא ידעו מתי יחזרו לתא שלהן. לפעמים זה קרה ב–11 בלילה ולפעמים בחצות. במקרים רבים הן נדרשו לסרוג או לתפור, ובאחת הפעמים גויסו כדי להכין 100 אלף בובות ארנב לחברת נסטלה. “לקח יותר מעשר שעות לייצר ארנב כזה, מחנה העבודה קיבל 5 סנט תמורת כל יחידה, ואנחנו כמובן לא קיבלנו דבר”, היא מספרת שם. אבל בראיון היא מבהירה שעיקר הקושי מבחינתה היה הלחץ התמידי שהופעל עליה לשנות את דעותיה. “הבהירו לנו שאנחנו חייבים לעבור רפורמה, כלומר לשנות את דעתנו על פאלון גונג: אם אנחנו חושבים שזה דבר טוב, אנחנו חייבים להבין שזה רע, שזה מזיק למדינה. וכל עוד את לא משנה את דעתך, הם לא משחררים אותך.
“לא היה חדר עינויים רשמי, אבל כל רגע שם היה עינוי. למשל, היה שלב מסוים שלא נתנו לנו לישון במשך כמה לילות בניסיון לשבור אותנו מנטלית. אבל גם בימים שבהם לא עינו אותי הייתי מבועתת, כי חשבתי לעצמי שתורי יגיע מחר. הלחץ הנפשי היה עצום וראיתי אנשים סביבי יוצאים מדעתם. אשה שהכרתי שם למשל, ולא נתנו לה לישון ארבע יממות, השתגעה פתאום, התחילה לצחוק כמטורפת ואמרה ‘הו, פתאום אני מבינה, תנו לי מהר חתיכת נייר ואחתום על כל מה שאתם רוצים'”.
באחד הרגעים הופכי הקרביים בסרט, מספרת דזנג כיצד באחד הימים לקחו אותה יחד עם אסירים נוספים לבית חולים לצורך בדיקות רפואיות מקיפות. בתחילה היא לא הבינה את ההיגיון: מצד אחד מענים אותם ומצד אחר משקיעים הרבה כסף וזמן בבדיקות רפואיות? ההסבר לאבסורד הזה מעורר חלחלה: הבדיקות הללו נערכו ככל הנראה כדי לסמן מי מבין האסירים יכול להתאים לקציר איברים. על פי כמה תחקירים של עיתונאים ופעילי זכויות אדם במערב שפורסמו לאורך השנים, אסירי פאלון גונג (ואסירים בכלל) מוצאים להורג כדי לספק איברים לתעשיית ההשתלות הלא־חוקיות שפורחת בסין.
כשקראתי על מה שקרה במחנות הריכוז של הנאצים, חשבתי לעצמי ‘זו היסטוריה רחוקה, האנושות לא תעשה כזה דבר שוב. אבל ביום שהגעתי למחנה העבודה מיד נזכרתי בסיפורים האלה. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות שוב במאה ה–21″
ג’ניפר דזנג
תחתמי שהפסקת להאמין
בחצי השנה הראשונה שלה במחנה, דזנג היתה נחושה לעמוד בלחצים. היא לא היתה מוכנה לבגוד באמת הפנימית שלה וסירבה להתנער מערכי הפאלון גונג. “היו רגעים רבים שבהם הייתי על סף איבוד השפיות. אחרי תקופות ממושכות שמנעו מאתנו שינה הרגשתי איך הרצון שלי מתנדף ואני מאבדת את שפיותי. הרגשתי משוגעת, ואלה היו רגעים מאוד מבהילים”.
ספרה של דזנג שהפך לרב מכר, ועליו מבוסס הסרטצילום: Allen & Unwin
כבר שנים היא מספרת שוב ושוב את הסיפור שלה, ולמרות זאת, שוב ושוב לאורך הראיון קולה נשבר ועיניה מתמלאות דמעות. “אחרי חצי שנה שבה הרבה פעמים הרגשתי על סף התמוטטות עצבים, החלטתי לכתוב ספר שיחשוף את מה שעבר עליי שם. כי ביום הראשון שלי במחנה לא יכולתי להאמין למה שהתחולל סביבי. כי כשקראתי על מה שקרה במחנות הריכוז של הנאצים, חשבתי לעצמי ‘זו היסטוריה רחוקה, האנושות לא תעשה כזה דבר שוב, פשע כזה לא יוכל לחזור על עצמו. אבל ביום שהגעתי למחנה העבודה מיד נזכרתי בסיפורים האלה. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות שוב במאה ה–21”.
כדי שתוכל לספר לעולם מה מתחולל במחנות הללו, היא הבינה אז, עליה לצאת בחיים מהמקום הזה. וכדי שתוכל לצאת משם, היה עליה לשכנע את שוביה ששינתה את דעותיה ושאינה מאמינה עוד בעקרונות הפאלון גונג. “הם הפעילו עלי מכות חשמל עד שאיבדתי את ההכרה, אבל המאבק הנפשי שהתחולל בתוכי היה קשה אפילו יותר. כי למי שתירגלה פאלון גונג, לשקר זה כמו להתאבד. עם זאת, הבנתי שאם לא אשקר לא אוכל לצאת ולחשוף את הרוע הזה שמתחולל שם”.
“המאבק הנפשי בתוכי היה קשה אפילו יותר ממכות החשמל. כי למי שתירגלה פאלון גונג, לשקר זה כמו להתאבד. עם זאת, הבנתי שאם לא אשקר לא אוכל לצאת ולחשוף את הרוע שמתחולל שם”
ג’ניפר דזנג
היא נדרשה לחתום על הצהרה כי אינה מאמינה עוד בעקרונות הפאלון גונג, לכתוב מאמרים ארוכים שנימקו מדוע התנועה הזאת מסוכנת, אבל גם לאחר שעשתה זאת הסיוט לא נגמר. “גם לאחר מכן עדיין עקבו אחריי 24 שעות, אפילו כשהלכתי לשירותים. עקבו אחרי בכל רגע נתון, בחנו את הבעות הפנים שלי כשדיברתי עם אנשי פאלון גונג אחרים. אני זוכרת שהייתי אומרת לעצמי ‘אל תחלמי חלומות, אל תדברי תוך כדי שינה’, כי גם על זה יכולים לדווח. זה לחץ נפשי נוראי, הם בוחנים אותך שוב ושוב, ואז מגייסים אותך לעזור להם לחנך מחדש מתרגלי פאלון גונג אחרים”.
בסופו של דבר שוחררה דזנג מהמחנה, נמלטה לאוסטרליה ומשם היגרה לארצות הברית עם משפחתה. אבל אלפי מחנות עבודה כאלה פזורים עדיין ברחבי סין, היא מבהירה, בכל אחד מהם יש מאות או אלפי אסירים, ורבים מתוכם הם מתרגלי פאלון גונג. הרדיפה הזאת נמשכת כבר 20 שנה, מדינות המערב מודעות לפשעים שמתחוללים אבל לא מעיזות לכופף את זרועו של הענק הסיני. לפי הערכות, אומרת דזנג, יותר מ–10 מיליון איש עברו במחנות העבודה בתקופה הזאת.
תומכי פאלון גונג מפגינים נגד רדיפת המאמינים בהונג קונג. גם האסירים בעצמם לא ידעו מה באמת קורהצילום: Wally Santana / ASSOCIATED PRESS
“מעולם בהיסטוריה האנושית לא קרה שכל כך הרבה בני אדם נדרשו להתכחש לאלמנטים הכי בסיסיים של היות אנושי: לוותר על המחשבות שלך, על הרצון החופשי, על הבחירה מה לחשוב ובמה להאמין”, היא מציינת. “במקומות אחרים ובזמנים אחרים גזלו מאנשים את ההון שלהם, את החירות שלהם, אבל אני חושבת שאף שלטון מעולם לא ניסה לקחת מאנשים את המחשבות שלהם. ובעיניי דרישה כזאת לשינוי היא הדבר הכי נורא בהיסטוריה האנושית. והיא מתרחשת בסין כבר כמה שנים בהיקף עצום, בלתי נתפס”.